א. המילים העבריות

חילופי ד — ת : אחד , דלדול , יודפת , יתמה , נרבת , סדקית , עת , פחת , פרד , פתילה , תחב , תרד . חילופי ט — ת : טפי , טפל , קשט , קשטנית , קשת , תבל , תוף , תייר , תכשיט , תרוט , תורף , תעה , תפל . אפשר לציין סביבה פונטית מובהקת לחילופין : חילופי ד — ת בסוף תיבה : אחד , נרבד , עד , הפחית , פרד ; ובסוף הברה : יודפת , סדקית . כפי שנראה להלן , בערכים אחד ועת יש לתופעה זו שורשים במסורת כתיב וקרי במקרא . במקום אחר דנתי בחילוף אחד — אחת בספרות חז " ל , והראיתי שאין כאן שאלה תחבירית של התאם במין אלא עניין פונטי : d מומשה [ t ] בסוף תיבה . אף במדרשי האגדה דרשו חילוף זה בסופי תיבות : " ואין לי אלא אבות , אמהות מנ ' , תל ' לו ' ' בד בבד ' בד בד [ = בת בת ] " ( ויקרא רבה א , יא [ עמ ' תצב ]); ' " ויחנו בנחל זרד ' [ במדבר כא , יב ] — שלא היה אלא מלא הזרת ולא יכלו לעברו " ( תנחומא חוקת , יט ); ' " והנה טוב מאד ' בתורתו של ר ' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות " ( בראשית רבה ט , ה [ עמ ' . [( 70 ונראה שר ' מאיר הגה את שתיהן : . [ m ˀ od ] < mod – mo θ ברויאר מצא דוגמות לחילופי אחד — אחת בכתב יד של התלמוד ה...  אל הספר