הטקסט העיצורי של המקרא נוסח טבריה שומר על קיום העיצורים הגרוניים — הן הלועיים הן הסדקיים — בסדירות כמעט מלאה , ועל מעט החריגים ידובר להלן . לא כן באשר למצב המשתקף בניקוד של המקרא , שנמסר לנו מאות שנים לאחר שהעברית חדלה מלשמש בדיבור . יהושע בלאו סבור שאף תופעות מאוחרות יחסית — למשל אי הכפלת העיצורים הגרוניים והארכה פרה טונית בניקוד של בעלי המסורה — עשויות לשקף דיבור חי . יואל לרנר מצא סימנים לערעור הגרוניים במערכת הפועל הטברנית והדגים זאת בצורות שחלה בהן נסיגה של תנועת הגרונית אל העיצור הקודם לה . פרשני המקרא ומילוניו נוהגים לפרש מילים חריגות ( בשורשן או במשמען ) בהקשר נתון במסגרת חילופי הגאים . מקצתם פירשו שורש של תיבה כצורת משנה של שורש קרוב המצוי בלשון , למשל בפסוק " מתאב אנכי את גאון יעקב " ( עמוס ו . ( 8 מאחר שהפועל תאב והשם תאבה משמשים במשמע ' איוה ' , ואילו כאן ההקשר דורש משמע שלילי , קבעו שבפסוק זה : תאב הוא אחי תעב , המצוי הרבה במקרא . . 1 בלאו , הגרוניות . . 2 לרנר , ערעור . . 3 ההדגשות כאן ולהלן שלי . הנה עדויות הקדמונים : אבן קורייש : " הגמיאיני נא [ בראשית כד , יז ] פירושה ...
אל הספר