במשך שנות קיומה של רפובליקת ויימאר , היתה מטרתם המרכזית של הנציונליסטים , כדברי יי גבלס , להפוך את ההמונים לעם . באחר באוגוסט נקבע סדר אוניברסלי : ההמון נעלם בן לילה ; הוא הפך אספסוף מתלהב , המריע בשמחה לצועדים לקרב . יונגר מתאר כיצד האספסוף הפך לעם וצבא : אלים חרשים עלו לכס המלכות של היום . עוצמה , מחץ האגררף ואומץ גברי . הסורים הארוכים של צעירים המושים המרעישים בקולם לאורך כביש האספלט , המהישו תכונות אלו : ההמון התקבל בתרועות , בהערצה ובכבוד . " זה החלוץ ההולך לפני הרייך . האספסוף אורגן למםרר של אגרוף , ומוסר ההשכל של יונגר ברור : כך החיים ראויים להתנהל , החיים האנרכיים צריכים להיות מעוצבים ברצון לעוצמה * מחץ ואומץ . לאחר המלחמה והתבוסה , התפרק העם ברגע אחד למרכיביו ההמוניים , כפי שהיה קורם לכן , ואי רוזנברג מצוטט לאמור : ' אפילו המהפכה אינה יכולה להיות מוכנת כמהפכה של ההמונים הצומחים אורגנית תחת מנהיגותם של יחידים גדולים . " היתה זו פיליסטיניות בורגנית חסרת חכמה / 10 תת התרבות של רפובליקת ריימאר העלתה את ההמון מאשפתות לדרגת קובעי הנורמות התרבותיות במקומה של האליטה ; כאן נשמע בבירור ...
אל הספר