הפוליטיקה כחוויה המרכזית במאה העשרים ובתודעה מארגנת , מעצבת ומשנה , חייבה אצל מסרר הביהיליסטים פעולה כלתי אמצעית שאיננה נסמכת על מורשת העבה המרד האנטי רציונלי גרר כמובן מאליו בוז לאינטלקטואלים , ונדרש עתה אקטיביזם פוליטי במקום התבוננות פילוסופית . התבונה חדלה לרירם להיות הצידוק של הפוליטיקה , והמיתוס ירש את הבכורה . המיתולוגיה הניטשיאנית - הבנייה מחרש של דיוניסוס וזרטוסתרא - נועדה להוות תשובה שכנגר לסוקרטס . אך יש לזכור כי האידיאל המוסרי הסוקרטי נשאר אריסטוקרטי , והאויב לא היה למעשה םוקרםס , אלא הארניכרסליזם של המוסר היהודי נרצרי , שמשמעותו שוויון האנושות ואחדותה . טענת הוגי הסינררום שהרציונליזם המדעי מעניק משמעות לעולם - החף לדידם מכל משמעות - מעלה קושיות , שהרי האמפיריציום , הפוזיטיביזם והפרגמטיזס , המבוססים על שיטה תבונית מובהקת , שוללים משמעות תכליתית ליקום . 129 ירצרי 'המיתוס דרשו להסיט את מוקד ההתפלספות המודרנית מתכלית שיש לה משמעות אנושית , אל קיום אסתטי עצמאי חסר תכלית . העולם המודרני הופשט מייעודו התכליתי , מוסרי ותכוני ונתגלה כתופעה אסתטית רתו לא . אם המהפכה הסוקרטית בישרה את...
אל הספר