הדברים שקראתן עד כה הם מעין המשך של השיחות שמתנהלות ב " אשה" זה שלושים שנה ללא הפסקה . זה כשלעצמו מהלך עלי קסם . השחקניות נשארות , מתחלפות , מתרחקות , שומרות על קשר וחוזרות , או שאינן חוזרות , אחרות מצטרפות . אולם השיחה בין קולות מרובים , נקיטת עמדה ופעילות אף פעם לא נעצרו . " אשה " היא בדיסוננס מתמשך לחיים בחברה הישראלית , ואולי זו אחת הסיבות שכותבות רבות מתארות אותה כבית , כמשפחה ש " כן בוחרות " , כמקום שבו אפשר לדבר , להקשיב , להסכים או לא להסכים , למצוא דרכים לפעולה , הזדהות וחברות . בין אם ההיכרות עם הארגון מתוארת כמקרית ובין אם היא מופיעה אחרי חיפוש ותעיה במרחב , רוב הכותבות מתארות את המפגש עם הארגון וההשתתפות בו כחוויה שמשנה חיים . מה היא החוויה הזו ? התשובות מרובות כמו הכותבות , אולם בולטים בעיני כמה דברים בהצגה של " אשה " בקולות השונים : הארגון הוא מרחב של שיחות , של יחסים , של גילוי עצמי וביטויו , ולבסוף פלטפורמה לפעילות . ארבעת הממדים האלה , הקשורים אחד לשני ומעצימים זה את זה , ועוד רבים שנסתרים מעיני כרגע , יוצרים את ההקשר והאופי יוצא הדופן של הארגון הזה ואת המשכיותו . " אש...
אל הספר