חמשת הימים שהפרידו בין הפלישה שבוטלה ובין מועד ההתקפה על פולין בפועל , יום שישי 1 בספטמבר עם שחר , התאפיינו באופטימיות גוברת והולכת במערב ובהרגשה שעמדה תקיפה ומתמשכת תאלץ את היטלר לסגת . עדיין נותרה בעינה סכנה חמורה שתפרוץ מלחמה , אבל האסטרטגיה של פולין ושל מעצמות המערב הושתתה על רעיון ההרתעה כבר ממועד מוקדם יותר באותה שנה . ומאחר שהיטלר דחק את עצמו לפינה בשאלת העימות עם פולין , השאירו מדינות המערב דלת פתוחה למשא ומתן , אבל לא בנוסח הסכם מינכן בשנה שלפני כן , אלא על בסיס שוויוני ובלי איומי אלימות ופעולות חד צדדיות . הקו החדש הזה מסביר את הזמן המופרז שנדרש לניסוח התשובה על הצעתו של היטלר . המכתב שנשלח אל היטלר בסופו של דבר חזר על תמיכתה של בריטניה בפולין ועל החלטתה הנחרצת לכבד את התחייבותה בברית עם פולין , אבל הסביר גם שאין מקום לדיונים מועילים על הבנה בין גרמניה לבריטניה קודם שתיושב שאלת פולין במשא ומתן בין שווים ובהסדר בערבות בין לאומית . בכל הדיונים בקבינט וברחוב דאונינג 10 נעשה מאמץ לסלק כל רמז שתמיכתה של בריטניה בפולין נחלשת . הוחלט להשמיט את המשפט " בסופו של דבר לאחר שכל הצדדים יס...
אל הספר