עוד בשנות החמישים עלה מדי פעם בפעם הרעיון שיש לאגד את חילות היבשה תחת מפקדה אחת , אולם ביצוע הדבר נדחה שנים רבות . בתקופה שחיבור זה עוסק בה , הופעלו כוחות השדה והחילות המסייעים במסגרת החטיבות והפיקודים . משימות הפיתוח התורתי וההדרכה המקצועית רוכזו בידי המפקדות החיליות , ויוזכר שחיל הרגלים לא זכה למפקדה חילית נפרדת אלא לאחר מלחמת ששת הימים ; בשנות החמישים הוקמה , כמסופר לעיל — במסגרת אגף ההדרכה — מחלקה מיוחדת לנושאי הדרכה ותורת הלחימה של חיל הרגלים , אך ‘ מלכת שדה הקרב ‘ לא נחשבה לחיל מיוחד משום שהחי “ ר נראה כעיקרו של צבא היבשה — למעט ניצני השריון שתוארו למעלה . בתקופה זו הוקם ‘ פיקוד ההדרכה ‘ , שהיה כפוף למחלקת ההדרכה במטכ “ ל , ובסיסי ההדרכה החיליים היו כפופים לו . מגויסי חיל הרגלים הוכשרו במסגרת החטיבות והגדודים . הקצינים הוכשרו בבית הספר הארצי לקצינים — שכונה בסיס הדרכה ( בה “ ד ) . 1 הקצינים החיליים השלימו את הכשרתם המקצועית בבסיסי ההדרכה החיליים . בפרק זה נתאר את התפתחותם של שלושת החילות המסייעים , שנועדו לפעול יחד עם אנשי החי “ ר והשריון בקווי הלחימה הראשונים .
אל הספר