התרחבות פעולות התגמול ורציפות הפעלתן עוררו מחלוקת חריפה בין צה "ל לבין אנשי משרד החוץ . האחרונים טענו שפעולות התגמול אינן מקטינות את ממדי ההסתננות , ובכל מקרה — נזקן המדיני עולה על תועלתן . בחודש אפריל 1953 נאלצו דיפלומטים ישראלים להתמודד עם גל מחאות מדיניות , שהתעורר עקב פעולת תגמול מיוחדת במינה ומוצלחת . היה זה בעקבות ההתרחשויות בירושלים : מדי פעם בפעם ירו חיילי הלגיון מעל חומות העיר העתיקה לעבר השכונות היהודיות הסמוכות וגרמו נפגעים בקרב אזרחיהם , וגם מסתננים חזרו לתקוף ורצחו אזרחים בסביבות ירושלים ואף בעיר עצמה . וכך , בראשית האביב , אישר בן גוריון פעולת תגמול מיוחדת : ב 22 . 4 . 1953 פעל צה "ל בלב ירושלים ; צלפים פתחו באש לאורך הקו העירוני במקומות שהירדנים היו חשופים בהם לאש מהצד הישראלי ( כגון ברחבה לפני שער שכם , שהייתה פרושה לרגלי עמדות ישראל במנזר נוטרדאם ) . שמונה חיילים ירדניים ו 15 אזרחים ירדנים נהרגו . התקשורת הערבית הכריזה כי ‘ היריות בירושלים היו ההתקפה המתוכננת הרצינית ביותר אחרי מלחמת העצמאות ‘ . מנקודת מבטו של צה " ל הייתה זו פעולה מוצלחת , משום שהיא הבהירה לירדנים ש...
אל הספר