השכונות הגדולות בדרום תל אביב — התקווה ושפירא , שהבתים בהן היו בבעלות פרטית , לא נכללו בתכניות הפינוי , שכן לא הוגדרו נכסי נפקדים ( כלומר , נכסי ערבים ) ולא הועברו אחרי קום המדינה לניהולה של חברת עמידר . 17 שם , טבלה . 6 תושבי שכונות אלה , משפחות פועלים ובעלי מלאכה ממוצא מזרחי בעיקר , התמודדו לאורך השנים עם הזנחה ממשלתית עירונית , שהתבטאה בהעדר רשתות ביוב וניקוז , במצבורי אשפה , במחסור במוסדות חינוך ותרבות . בשכונות אלה פעל סניף דרום ת " א של מק " י , שניסה לארגן את התושבים למערכות להטבת תנאיי החיים . בתגובה להחלטת עיריית ת " א יפו להעלות את המסים העירוניים ב % , 16 פרסמה מק " י כרוז לתושבי שכונת התקווה ( , ( 27 . 3 . 1958 שקרא לתושבים לחתום על עצומה לשר הפנים נגד העלאת המס ולפעול למען סלילת כבישים ומדרכות , הנחת רשת ביוב , פתיחת מרפאה עירונית , ניקיון במרחב הציבורי והקמת מגרשי משחקים לילדים . בשל העדר מערכת ניקוז סבלו השכונות מהצפות בימים של גשמים סוערים , ובשל ריבוי הצריפים — משריפות . בעקבות שריפה שכילתה שני צריפים בשכונת שפירא , פרסם סניף דרום ת " א של מק " י כרוז ( , ( 22 . 4 . 1...
אל הספר