במהלך מתוכנן , בו נטלו חלק גופים ממשלתיים ועיריית ת " א יפו , נהרסו במהלך שנות ה 50 וה 60 של המאה ה 20 מרבית המבנים בכפרים ערביים שהוכללו בשטח המוניציפלי של תל אביב וחלק ניכר מהמבנים בעיר יפו . אך בטרם ניגשו לפעולה זו של יצירת עובדות פיזיות חדשות בשטחים עירוניים נרחבים , שהיו בבעלות ערבים , עשו הרשויות שימוש באותם מבנים לצורך פתרון הבעיה האקוטית של הספקת דיור לעולים שהגיעו בסוף שנות ה 40 ובתחילת שנות ה . 50 אכלוס המבנים שהיו קודם לכן רכוש ערבים במשפחות יהודיות פתר את הבעיה המיידית של מחסור בדיור זמין ביישובים יהודיים . אך צעד זה עצמו הפך בעיה , כאשר ניגשו הממשלה והעירייה לבצע את שלב ההריסה של אותם מבנים , שאליו חתרו מלכתחילה במסגרת מדיניות הייהוד הרשמית . מדיניות זו כללה באופן מובנה מחיקה של סימני נוכחות ערבים ברחבי הארץ וקביעת עובדות דמוגרפיות פוליטיות שיערמו מכשולים בפני שובם של הפליטים הערבים ובפני תביעות פיצוי מצידם . קביעת העובדות נועדה גם לסייע לממשלה להדוף לחץ פוליטי בינלאומי צפוי להשבת הפליטים הערבים לבתיהם ולרכושם . הפליטים הערבים ברובם חיו באותן שנים מחוץ לגבולות המדינה ...
אל הספר