כדי להסביר טענה זו אציג את האנלוגיה הבאה : פילוסופים תועלתניים כמו בנתאם וסידג ' וויק ידועים ביכולתם לפתח טיעונים תועלתניים מתוחכמים כהצדקה להטלת איסור מוחלט על שימוש בעינויים , עבדות ופרקטיקות אכזריות אחרות , גם כאשר נראה כי שימוש כזה מסייע לרווחה החברתית . טיעונים אלה נסמכים , באופן טיפוסי , על ספקולציות אמפיריות שונות . כך למשל , ניתן לטעון כי מתן היתר לעינויים במקרים מוצדקים עלול להביא בעקבותיו עינויים במקרים לא מוצדקים . על כן , טוענים התועלתנים , שימוש בעינויים אסור , שכן שהוא עתיד להקטין את התועלת החברתית . אלא שטיעונים אלה נכשלים בסופו של דבר אף אם ההנחות האמפיריות שעליהן הם נסמכים הן נכונות . הסיבה לכך היא שחסידי העמדה הזו , בנסותם להשתמש בטיעונים רציונליים להצדקת סנטימנטים עמוקים , עושים שימוש במונחים הרחוקים לאין שיעור מן הסנטימנטים האותנטיים העומדים מאחורי ההתנגדות לעינויים , לעבדות ולפרקטיקות מסוג זה . גם אם התועלתן צודק בטענתו שעינויים או עבדות פוגעים בסופו של דבר בתועלת החברתית , אין זו הסיבה האמתית העומדת מאחורי ההתנגדות לפרקטיקות אלה . התועלתן עשוי גם לומר כי האהבה של ...
אל הספר