טיעון נוסף שהועלה בספרות ובפסיקה בעד כלל אי - הרלבנטיות , הסתמך על החשש שבמשטר שבו המניע יהיה רלבנטי לקביעת האחריות הפלילית , תוקפו של המשפט הפלילי כולו יהיה נתון בסכנה , ויופר עקרון החוקיות . ג ' רום הול למשל הביע את הדעה שמתן נפקות למניע בקביעת האחריות כמוהו כמתן כרטיס פתוח לכל אדם המחזיק בעמדות קיצוניות , לבצע כל עבירה שירצה ולגרום נזק כראות עיניו , כדי לקדם את אותן העמדות . גם ואזיק החשיב שיקול זה כטעם המכריע לצידוד בכלל איהרלבנטיות . הוא סבר כי התחשבות במניע בעת קביעת האחריות הפלילית תחתור תחת יכולתו של המשפט הפלילי לספק לנתיניו סטנדרט התנהגות עצמאי . תוקפם של כללי ההתנהגות שהמשפט קובע יתערער , לדעת ואזיק , אם יהיה ניתן לעבור עליהם ממניעים שייראו למבצע מוצדקים . גם בית המשפט העליון הישראלי הסתמך על השיקול האמור כמצדיק את כלל אי - הרלבנטיות של המניע . בעניין וענונו חזר הנשיא שמגר על הכלל שלפיו " אופיים והגדרתם של מעשה או של מחדל פלוניים כעבירה אינם משנים מהותם וטיבם בשל מניע כלשהו " . השקפה אחרת תהא , לדעת בית המשפט העליון , בגדר אימוץ האנטי - תזה למשטר דמוקרטי ולשלטון החוק , ותהוו...
אל הספר