סיכום הדיון יראה כי טיעון הנגד שלפיו דוקטרינת הקנטור אינה מוכיחה את אי - נכונותו של כלל אי-רלבנטיות המניע , איננו יכול לעמוד . ראינו כי המניע צופה פני העבר רלבנטי למשפט הפלילי המהותי 165 במדינות שבהן פועלת שיטת המושבעים יצטרכו הם להכריע בשאלה זו , ואילו השאלה הראשונה בכל מקרה מסורה לשופט . 166 מלבד הפגם המשותף לה ולאשוורת ' , שלפיו טוענת קמיר כי מעשה המתה אסור הוא ברמה מסוימת מעשה מוצדק , נראה כי השיטה שהציעה לוקה בפגם מושגי נוסף . דומה כי קמיר לא הבחינה בין שתי שאלות . שאלה אחת היא אם מעשה הוא מוצדק או פטור . שאלה נפרדת היא אם מוצדק לתת למבצע פטור . כל הדיון המקדמי שלה נסב על השאלה הראשונה : סוגיית ההצדקה והפטור כבסיסים מובחנים להגנת הקנטור . המבחן המשולב שהציעה , אף שהגדירה אותו כפונה גם להצדקה של המעשה , עלול להתפרש כעוסק אך ורק באופי הפטורי של הדוקטרינה . יש לראות כי גם כשהמשפט מגדיר פטור מוחלט , הוא מתנה תנאים לנתינתו . עצם השאלה , המטעה באופן ניסוחה אך חסרת טעות לוגית , " האם מוצדק להעניק לנאשם הגנת אי - שפיות " ? או " האם שיקולי המדיניות מצדיקים מתן הגנת אי - שפיות ? " , איננה מ...
אל הספר