(ג) טיעון נגד שני – עבירות השנאה אינן סותרות את כלל אי-הרלבנטיות כיוון שעוסקות רק בעונש

הטיעון השני שניתן להעלות נגד השימוש האמור בעבירות השנאה כראיה לאי - נכונותו התיאורית של כלל אי - הרלבנטיות , כבר הוזכר בעת שדנו בטעם שבגינו הפך בית המשפט העליון של ארצות -הברית , Hurd & Moore 110 לעיל ה " ש . 58 כאמור , זוהי גם עמדתו של , AWRENCEL לעיל ה " ש . 93 . Alon Harel & Gideon Parchomovsky , On Hate and Equality , 109 ALEY L . J . 507 , 530 – 532 ( 1999 ) 111 לדיון נרחב יותר בעמדתם של הראל ופרחומובסקי ראן להלן פרק רביעי , טקסט ליד ה " ש . 52 – 51 את פסיקת בתי המשפט העליונים של אוהיו וויסקונסין שקבעה שהרכיב הנפשי של עבירות השנאה הופך אותן לבלתי חוקתיות . הטיעון מצביע על כך שעבירות השנאה אינן סותרות כלל את תזת אי-הרלבנטיות של המניע . התזה האמורה עוסקת בחוסר הרלבנטיות של המניע למשפט הפלילי המהותי , כלומר לשלב קביעת האחריות הפלילית שמסתיים בהכרעת הדין . התזה איננה כופרת בחשיבותו של המניע לעניין הענישה . לעתים הכלל אף מוצג במילים " המניע חשוב רק לעניין העונש " . סעיף שמורה על החמרת העונש אם נעברה העבירה ממניע מסוים , איננו סותר את כלל אי - הרלבנטיות . הוא דווקא מתיישב עמו במלואו , ש...  אל הספר