דוקטרינה נוספת בעלת היבט מדרגי , שבה המטרה משמשת תנאי הכרחי להפעלת הפונקציה משדרגת האשמה , היא כאמור דוקטרינת ההתנהגות החופשית במקור , או בשמה השני – דוקטרינת הכניסה למצב בהתנהגות פסולה . במובן מסוים ניתן אף לומר כי דוקטרינת העיוורון המכוון , כפי שהיא מקובלת במשפט האנגלו - אמריקני , היא יישום ספציפי של דוקטרינה זו במצב של אי - מודעות מלאה לנסיבות המפלילות . במשפט הישראלי הדוקטרינה באה לידי ביטוי בסעיף 34 יד לחוק העונשין , הקובע בחלק ( א ) שלו כי הגנות היעדר השליטה , הצורך והכורח לא תחולנה אם אדם מן היישוב במקומו של המבצע היה יכול בנסיבות העניין להיות מודע , לפני היווצרות המצב שבו עשה את מעשהו , כי הוא עלול לעשותו במצב זה , ואם בכל זאת העמיד עצמו בהתנהגות פסולה ונשלטת באותו מצב . סעיף 34 ט ( ב ) וסעיף 34 י מחילים גרסאות שונות במקצת של הדוקטרינה גם על סייגי השכרות וההגנה העצמית בהתאמה . כפי שהוצגה זה עתה , דוקטרינת הכניסה למצב בהתנהגות פסולה היא תנאי סף להשתת אחריות פלילית ( בדרך של מניעת הנאת המבצע מסייג לאחריות פלילית שאם לא כן היה נהנה ממנו ) , להבדיל מכלל מדרג , והיא איננה מכילה דריש...
אל הספר