בחלק זה תיבחנה דוקטרינות שלמטרה יש תפקיד הכרחי בהן , כדי להראות את אי - הנכונות התיאורית של כלל אי - הרלבנטיות של המניע אם מניחים שמניע ומטרה הם היינו הך . לכאורה , היה ניתן לסבור שלאור עמדתו של חיבור זה , שלפיה ישנה הבחנה ברורה בין מטרה למניע , חלק זה של הפרק הוא מיותר . התשובה לתמיהה זו היא שבהוכחת התפקיד המרכזי של הרכיב הנפשי של מטרה בדוקטרינות כלליות של המשפט הפלילי המהותי לצורך הוכחת אי - הנכונות של כלל אי - הרלבנטיות , יש יותר ממתן ביטוי לגישה הרווחת , אך השגויה , כי מניע זהה למטרה . יש בכך כדי להראות בדרך נוספת את השגיאה הטמונה בתפיסה המקובלת שלפיה מטרה היא רכיב נפשי מיוחד וזניח שאין לו השלכות כלליות , ולכן אין מקום להגדיר אותו בחלק הכללי של חוק העונשין . הסקירה שתוצג במהלך חלק זה של הפרק השלישי תראה שמטרה איננה אך רכיב נפשי מיוחד של עבירות ספציפיות אחדות , אלא יש לה חלק קונסטיטוטיבי בדוקטרינות לאורך כל שדרותיו של המשפט הפלילי המהותי . כיוון שההצבעה על חיוניות דרישת המטרה בדוקטרינות שתוצגנה איננה בעייתית במיוחד או מעוררת מחלוקת , היא תיעשה בקצרה . לעומת הטריוויאליות היחסית של הה...
אל הספר