יג. ההבחנה בין מניע ליחס חפצי כלפי נסיבות

בתיקון 39 לחוק העונשין קיבל המחוקק את עמדתו של פלר שהמשפט הפלילי צריך להכיר ביחס חפצי רק לתוצאות המעשה , אך לא כלפי נסיבותיו . לדעת פלר טבעי להניח שיש רצון שתקרה תוצאה אפשרית של המעשה , אדישות כלפיה , או תקווה שלא תתרחש , אך אי - אפשר להניח את אלה בכל הנוגע לנסיבות ההתנהגות . היחס הנפשי כלפי הנסיבות מתמצה לדעתו של המלומד רק במודעות לקיומן של הנסיבות או בהיעדרה של מודעות זו . חשוב להבין כי פלר סבור שאין מדובר בגישת סיווג אינסטרומנטלית . לדעתו , " תשתיתה של מתכונת זו היא בטבע הדברים " , ו " היא מתחייבת מן הסדירויות שביחס הטבעי בין עולם הנפש ובין העולם החיצוני לבעל הנפש " . על עמדתו זו של פלר , ובעקבותיו – של חוק העונשין הישראלי , נמתחה ביקורת . דומה כי מבחינה מושגית אין כל מניעה להחיל את הציר החפצי גם על נסיבות העבירה . כך למשל עבירת נסיבה קלסית היא עבירת תקיפת שוטר . בהנחה שהמבצע ידע כי קרבנו הוא שוטר , ניתן להבחין בין מצב שבו הוא שמח שמדובר בשוטר , אדיש לכך , או היה מעדיף שלא יהיה זה שוטר . כך גם בעניין נסיבת אי - ההסכמה בעבירת האינוס . אם האנס מודע לכך שהנאנסת איננה מסכימה לקיום היחסי...  אל הספר