נוסח עברי המצוי במחזורים , דהיינו נוסח אור זרוע . הבאת הסיפור בלשונה של גרסת אור זרוע לצד סיפורי קידוש השם נוספים מימי הביניים נועדה להדגיש כי קידוש השם של הדור האחרון , של הנרצחים בשואה , הוא המשך ישיר לרצף מעשי קידוש השם בכל ההיסטוריה היהודית . המאסף בחר בגרסה נפוצה זאת , הכוללת את היעלמותו של רבי אמנון ועלייתו לשמים כדי לתת ביטוי לנחמה שבגאולת נפשם של המתים על קידוש השם . למרבה הפליאה , אותו הסיפור ממש משמש בתקופה זו גם לשם שלילת האידאה של קידוש השם המסורתי . נדמה שלנוכח גודל השבר של השואה היה קשה למצוא נחמה בגאולה שבתיאור אחריתו של הגיבור העולה השמיימה . לפיכך מוצאים אנו גרסאות המספרות את הסיפור של רבי אמנון באופן מסורתי אך סיומן שונה , דבר המעיד על תפיסה שונה של אחריתו של הגיבור . בשנת 1947 פרסם יודל מארק את הנובלה דער יידישער פויפס . אין זה מקרה שאחרי השואה הוא פרסם ספר העוסק בחיכוך , במגע ובקונפליקט בין יהודים לגויים ובשאלה אם מגע כזה אפשרי בכלל . אמנם הוא העמיד את הסיפור בקונטקסט היסטורי אך ניכר כי השואה עומדת במרכזו . היצירה מספרת את סיפורו של אלחנן בנו של רבי שמעון 23 יודל מא...
אל הספר