יוסף במברגר ״דער קדוש וואלט געדריקט דעם העלד די האנט״ הסיפור "רבי אמנון ממגנצא" כנושא האידאה של קידוש השם בספרות יידיש שלאחר השואה ובסיפורת העברית במדינת ישראל

נוסח עברי המצוי במחזורים , דהיינו נוסח אור זרוע . הבאת הסיפור בלשונה של גרסת אור זרוע לצד סיפורי קידוש השם נוספים מימי הביניים נועדה להדגיש כי קידוש השם של הדור האחרון , של הנרצחים בשואה , הוא המשך ישיר לרצף מעשי קידוש השם בכל ההיסטוריה היהודית . המאסף בחר בגרסה נפוצה זאת , הכוללת את היעלמותו של רבי אמנון ועלייתו לשמים כדי לתת ביטוי לנחמה שבגאולת נפשם של המתים על קידוש השם . למרבה הפליאה , אותו הסיפור ממש משמש בתקופה זו גם לשם שלילת האידאה של קידוש השם המסורתי . נדמה שלנוכח גודל השבר של השואה היה קשה למצוא נחמה בגאולה שבתיאור אחריתו של הגיבור העולה השמיימה . לפיכך מוצאים אנו גרסאות המספרות את הסיפור של רבי אמנון באופן מסורתי אך סיומן שונה , דבר המעיד על תפיסה שונה של אחריתו של הגיבור . בשנת 1947 פרסם יודל מארק את הנובלה דער יידישער פויפס . אין זה מקרה שאחרי השואה הוא פרסם ספר העוסק בחיכוך , במגע ובקונפליקט בין יהודים לגויים ובשאלה אם מגע כזה אפשרי בכלל . אמנם הוא העמיד את הסיפור בקונטקסט היסטורי אך ניכר כי השואה עומדת במרכזו . היצירה מספרת את סיפורו של אלחנן בנו של רבי שמעון 23 יודל מא...  אל הספר