נדירות מאוד הן עדויות מן העבר הרחוק , שיש בהן כדי לשקף תחושות ואמוציות , מנטליות וזיכרון קולקטיבי כמו אלה שמעמידה בפנינו הספרות העממית . זהו ההבדל העקרוני שבינה לבין התעודות ההיסטוריות המציגות אירועים צבאיים , דיפלומטיים , חברתיים וכלכליים ולאו דווקא את תחושותיהם של בני אדם העומדים בבסיסם של אירועים אלה . שני מאפיינים עיקריים של הספרות העממית הם שעושים את ההבדל : האחד הוא האוראליות של הטקסטים העממיים . מאפיין זה מקטין את יתרונה של ההשכלה הממוסדת , שרק מעטים היו ח שׂ ופים לה בימי הביניים , ונותן בידי שכבות החברה הרחבות - גם אלה הלא משכילות , כגון בעלי מלאכה , נוודים , נשים - אמצעי ביטוי לדעותיהם , לרגשותיהם ולחרדותיהם . המאפיין האחר הוא המסורת : נרטיב אינו יכול להיות סיפור עם אלא אם עבר במסורת התרבותית של הקהילה , סופר שוב ושוב - כלומר הוא מתקיים בפנינו בנוסחאות שונות - כראיה לכך שהתקבל כחלק מן הנכסים התרבותיים שלה . כך מהווה הסיפור העממי המסורתי ביטוי של דעות , של חרדות ושל תקוות המשותפות לחלקים רחבים של החברה , ואינו ביטוי אינדיווידואליסטי של יחידים ומשכילים בלבד . מכשול עיקרי בפני הה...
אל הספר