הרידוד בלשון

. 17 אין צריך לומר שבכל הנוגע ליחידים - ואלה אינם מעטים - אנו פוגשים בעברית מופתית , הן באשר לדקדוק ולסגנון הן באשר לאוצר המילים ולעושר הלשוני . ואולם יש בה בעברית של המשכילים צדדים הראויים לבחינה קצרה . ואין אני מתכוון רק למפגעי ההגייה ולשיבושי לשון של ה " מפילים " וה " מכירים" וה " מגיעים " וה " מציעים " למיניהם , הקונים ומוכרים ב " שתי " שקלים , המתפללים או שאינם מתפללים " שמונה עשרה " ומדברים נכבדות על " שנים עשרה " נושאים בכוח ו " בפועל " . . 18 יש בה בעברית של היום משהו המקרין " עכשוויות " - אם מותר לי להשתמש בנאולוגיזם הרווח הזה - גם ברמת אוצר המילים והשימוש בניבים : בצמצום המילון ובדלות הסגנון המאפיינים את הכתיבה ואת הדיבור ואת אזלת היד המתגלה בקריאת טקסט מוגבה כלשהו או עתיק משהו . לפני כחמש שנים כתב הסופר שלמה טנאי רשימה באחד המוספים הספרותיים תחת הכותרת " מי יודע לקרוא את מנדלי ? " וכך הוא כתב שם : בשנים אחרונות מתחולל מעין מיסוד של גישה , שלדעתי היא הרת פגעים לאינטלגנציה , ולפיה מה שלגיטימי , מקובל , אופנתי , הוא רובד לשוני אחד בלבד , של הזמן הזה . בדרך שיארך לתארה כאן נוצר ...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית