. 7 אפתח בעניין הלעז , ואקדים דברים אחדים . מיום שבאה העברית לעולם היא נפגשה מפגש פורה עם שפות הרבה . ספרי המקרא מספקים עדויות למכביר לפגישת לשונות : המצרית , האכדית , הפרסית , הארמית , ולא נפקד מקומה של היוונית , שאף היא טפטפה טיפין ללשון המקרא . גם ספרות המגילות ממדבר יהודה וספרות חז " ל מעידות על מגע מתמיד של העברית עם לשונות אחדות , למזער הארמית , היוונית והלטינית . מכל אלה קלטה העברית מילים שאולות או מבנים מתורגמים . כך היה עד שפסק הדיבור העברי , עת נכרתה העברית המכונה לשון חכמים מפי דובריה , או כניסוחו החריף של פרופ ' יחזקאל קוטשר : "לא 2 הלשון [ = לשון חכמים ] מתה , כי אם דובריה " , בעקבות הפורענויות שנתחוללו בארץ אחרי כישלון מרד בר כוכבא . משעברו בני העם היהודי לדבר לשונות אחרות קרובות לעברית או רחוקות ממנה , הייתה העברית ללשון התרבות של העם היהודי במשך דורות הרבה , ושימשה בתפילה , בכתיבה הרבנית , בפיוט ובשירה . גם אז התמיד המגע של העברית עם לשונות אחרות , אלא שעיקרי תוצאותיו היו ביציקה של יסודות עבריים רבים אל לשונות הדיבור של היהודים . וכך נתגבש מרכיב עברי שהיה המאפיין העיקרי...
אל הספר