על לימוד הכתיבה

. 6 נשוב אל העיקר . הלקח מהסיפור הזה הוא כפול : דלות הלשון היא רעה חולה - מה יכול לומר או לכתוב אדם שאוצר מילותיו דל ? ברור שדלות הלשון מעידה על היקף ידיעות דל ואולי אפילו על דרכי מחשבה חלולות ונקובות ; ולצד אחר אנו יודעים שיש אנשים שהולכים שבי אחרי ריבוי מלל , מעטרים את דבריהם במילים שאינן מתבקשות לדיבורם או לטקסט שהם מפיקים , ויש מהם שמזמנים לאכסניה אחת מילים שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת , משל היו 5 משוררים גדולים מביעי חידות ומושכי בעט צפוני סודות . . 7 ואוסיף ואומר כי בכל כתיבה מתבקשת גם הקפדה על הסגנון המתאים לנושא - לא הרי כתיבה עניינית של מכתב או של מאמר בעיתון או של מאמר מדעי , שמתבקשים בה סגנון נעדר מליצות , אמירות ברורות ובהירות , היגדים מבוססים על נתונים בדוקים ומנומקים כהלכה וניסוח מדויק , כהרי כתיבה ספרותית , שמתבקש בה סגנון מטופח ופיוטי , נמלץ ורצוף תסמיכים , אסוציאציות בעברית פשוטה . ואין צריך לומר כי מי שבא לכתוב שירה - ואני מתכוון לשירה באמת , ולא למה שחושבים כמה מאלה שרואים את עצמם משוררים בעל כורחנו ומגבבים מילים ולשונות שאינם מצטרפים לשום מסר - קורץ מחומר מיוחד . הכ...  אל הספר