. 20 ניכר בו בסבתו שהוא מבקש להודיע כמה הוא מחובר אל עולמה של מסורת אבותיו ואל יהדות המזרח , אבל בה בשעה הוא מחובר גם אל עולם הישיבות מארץ ישראל , שחותמה של יהדות אשכנז על צבעיה השונים טבוע בו . ובעיקר הוא מבליט את שייכותו לשבט החדש של בני תורה מכל העדות , שתורתם אומנותם אבל מחוברים הם אל העם ואל צרכיו ואל משימותיו הלאומיות , הדורשות גם הקדשת שנים בשירות העם בצה " ל ומסירות נפש ממש . . 21 הרי דוגמות אחדות : אחרי שאמר עם חברו בצאת השבת את השיר " אל תירא עבדי יעקב " , שנהג בתפוצות ישראל השונות , הוא אומר : " הוספתי ופייטתי פיוט שרגיל אצלנו במוצאי שבת בלשון ערבי לכבודו של אליהו [ הנביא ] , ובו אנו מזמינים אותו שיכנס לביתנו " ( עמ ' , ( 161 ולצד שני הוא משלב בסמוך שם סיפורים מחצרו של האדמו " ר מקלויזנבורג ( עמ ' , ( 166 , 160 שגם עולמו קרוב אליו . הוא מפזם את " אוחיל יום יום אשתאה " לרבי דוד בן אהרן חסין איש מרוקו , שלמד מן המורה רווח ( עמ ' . ( 68 , 66 , 63 - 62 והוא הולך להתפלל בבית המדרש של חסידי אמשינוב : אבל אין הוא אומר ברכת הלבנה כנוסח אשכנז אלא כמנהג הספרדים : " כשם שאני מרקד כנגךי...
אל הספר