. 22 גם בזווית של הסופרת המפרשת את טקסט הרקע לשלישיית המדבר , יותר מבקודמתה ( הזווית של הסופר המספר ) , מביאה שולמית הראבן את ציבור קוראיה אל הטקסט המשותף . ובכישרון רב היא מביאתו . היא מעמידה גישה ארצית מול המקרא המקודש . המקרא מקדש את הכול . אם נזכר שם "מקשש עצים " , הוא נזכר לשם רגימתו בשל חילול השבת ( במדבר טו . ( 36 - 32 ואם יש מקלל , הוא נוקב את שם ה ' והוא מובא כדי להכריע את דינו : רגימה בידי הציבור ( ויקרא כד . ( 23 - 10 ואם יש משרך דרך כמו זמרי בן סלוא - וסלוא של "צמאוך הוא בנו או נכדו ? - מזכירים אותו כדי לציין את הרומח שנעץ פינחס בו ובקובתה של המדיינית ( במדבר כה . ( 16 - 6 . 23 כנגד זה " צמאוך מביא הוויות כאלה כמעשה של יום יום ולא כעמידה לפני בית דין . הוא מעלה בת על יצוע אמה למילוי צורכי הבעל כהוויה של יום יום , כתיאור בליסת שקמים ומכירת תרפים בשוק , בדרך מן המדבר אל הארץ ובארץ עצמה , וכדריכת ענבים ליין ושאר ענייני חולין של יום יום . . 24 אינני בטוח שהמחברת כיוונה בכול למה שפרשתי לפניכם , אבל בקריאתו של הספר עשוי הקורא לגלות את עיקרו של הדבר וגם לשמוע את מוזיקת הרקע . בעיק...
אל הספר