. 14 דומה אני שיש להביט בו ב " צמאון " משתי זוויות ראייה . האחת היא הזווית של הסופרת היוצרת עלילות ומעצבת דמויות , מגבשת אותן ויוצקת אותן בלשון שביקשה לצקת אותן בה ; בזווית זו עסקנו עד עכשיו , עם שנתננו דעתנו בעיקר ללשון . אבל יש גם זווית אחרת - הזווית של הפרשנות . - כלומר הסופרת כפרשנית המקרא . היא מקבלת את הטקסט המקראי כנתון , ודמויותיו - אברהם , יצחק ויעקב , משה ויהושע ויוכבד - הן אנשים קיימים . לכאורה היא נוטלת את הכתוב כמות שהוא ; כך היא מביאה את עבודת העבדים במצרים ואת עמוד האש והענן של היוצאים משם ואת מכות מצרים ואת הדיברות ואת הוצאת המים מן הצור ; כל הטקסט כמעט מובן מאליו . אבל הוא מתפרש בידי הסופרת או בפי המאמינים הפשוטים בסיפוריה בדרך אחרת , ארצית , חילונית ואפילו מחוללת , ואין צריך לומר מודרנית . . 15 גם זה פן של הטקסט המשותף ; אך כמובן בהניחה את קיומו של טקסט משותף אין היא מניחה בהכרח קריאה משותפת . כל אחד יקרא את הטקסט בעיני הבשר ובעיני הרוח שלו ויפרש אותו כדרכו . וכך בדרכה שלה יוצרת הראבן זיקה אל הכתובים המשותפים , אך היא מאירה אותם באור אחר . נדגיש שעיקרו של הספר הוא כמו...
אל הספר