אפשר לטעון כי מחבר שיר השירים התכוון לומר דווקא ששחרחורת היא שחורה שבשחורות כדרך שפירש התנא בספרא את ירקרק ואת אדמדם . סיכומו של דבר , המציאות במקורות הקדמונים אינה ברורה לנו . כבר התנאים ובני דורם נחלקו , כאמור , בדבר הוראתה של הצורה המחומשת ; ונמצאנו תוהים למה כיוון הדובר במקרא . . 17 אבל דוברי העברית החדשה הכריעו הכרעה ברורה . מבין שלוש אפשרויות הפירוש הנתונות להם העדיפו אפשרות אחת , ולמעשה דחקו את שתי האפשרויות האחרות . ומאז נתרבו הצורות בשם ובשם התואר שנגזרו במבנה המחומש והוראתן היא הקטנה לשם חיבה או לשם זלזול . כך נוצרו השמות חתלתול , כלבלב , שפנפן , גבךבר וזנזנת , וכן מצאנו בשמות ובתארים המכוונים לציין צבעים וגדלים - לא רק אדמדם , ירקרק ושחךחךת שבמקרא אלא גם צהבהב , כחלחל , לבנבן , עגלגל , קטנטן ודומיהם . יתרה מזאת , על יסוד השימוש שהתגבש בעברית החדשה רבים מדובריה טועים לעתים קרובות בהבנת המקורות . הם חושבים שיךקךק ואדמדם שבמקרא עניינם ירוק במקצת ואדום במקצת וששחרחורת עניינה שחורה מעט , כמו בעברית החדשה . . 12 קו בולט בעברית החיה הוא גיבוש של דפוסי דקדוק להבעת ההקטנה , הדימינוטי...
אל הספר