. 15 המקורות הקלסיים , אלה שנכתבו עברית ואלה שנכתבו בחלקם ארמית או לשון מעורבת עברית וארמית , היו פתוחים לפני גדולי הסופרים ושימשו מאגר שסיפק את מרב היסודות הארמיים ללשון הספרות החדשה ומשם ללשון החיה . המשכילים יודעי הספר שבין דוברי העברית לא נזקקו , כמובן , לתיווכה של הספרות החדשה . אלו ואלו - הסופרים ויודעי הספר - שהיו בקיאים בתלמוד ובמפרשיו הרבים , ראשונים ואחרונים , וראש לכולם רש " י _, שהתמצאו בפירוש רש " י לחומש , בספרי הלכה ובחיבורי דרוש , בזוהר ובספרי מסתורין אחרים , בקטעים הארמיים המהלכים בסידור , במחזור ובחיים ( כגון שטר הכתובה ) ובמידה לא מבוטלת גם בארמית המקרא ובתרגומיו - העבירו אל העברית מילים וצירופים לרוב . בדיעבד , תיקו , אדרבה , לעיל ולקמן , פשיטא ובשלמא , דהינו , ושירה ) ובין הכתיבה העניינית ולשון הדיבור . אלה שתי רמות לשון בדלות במטרותיהן ובשימושים שהכותב ( והדובר ) משתמש במילה . ואולם במאמר פרוגרמטי הבא לסכם את אשר נעשה וגם להציע בירורים מחודשים וכיוונים במחקר לא ראינו עצמנו פטורים מלנסות לנגוע בכל סוגי הכתיבה , הן על יסוד חקירות קודמות הן על יסוד עיונים משלנו . . 4...
אל הספר