ב. עקרונות ומקורות של ההרחבה הלקסיקלית

בתחום המבטא ( היינו הבחנות פונטיות ברורות בין עיצורים דומים או קרובים ) ובתחום תצורת המילים והסגנון . כדי " להגיע לתכלית הכפולה " הנזכרת קבע לו הוועד את העיסוקים האלה : א . לפרסם בציבור מילים שאינן ידועות לקהל הרחב . ב . ליצור מילים חדשות . ג . להשתדל " להטביע בלשון את ההברה המזרחית '' ולתת '' צורה קבועה להכתיב " , זאת אומרת לקבוע את המבטא הספרדי בתור המבטא האחיד של העברית המתחדשת בדיבור ולהסדיר שיטת כתיב אחידה ומוסמכת . ד . להעיר '' על השגיאות והטעויות הנכנסות בדיבור ובסגנון " , כלומר לטהר את הדקדוק והסגנון . שאיפתו של הוועד למנוע את התרחקותה של העברית המתחדשת מדמותה הייחודית כנתינתה במקורות הקלסיים הניעה אותו לייסד את פעילות התכנון הלקסיקלי על שישה עקרונות ומקורות , כמפורט להלן : א . קודם שניגשים ליצור מילים חדשות יש לנצל את החומר הלשוני , העברי והארמי , המצוי בספרות העברית לדורותיה ולסוגיה . החיפוש במקורות הספרותיים הקדומים והמאוחרים אחר מונחים המציינים את המשמעות המבוקשת הוא אפוא הדרך העדיפה למילוי החסר בלשון . בכלל החומר העברי העומד וקיים - המילים המקראיות ראשונות בקדימותן , ושניו...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית