שנים ספורות לאחר שנוסד ועד הלשון הראשון בשנת תר " ן התעורר ויכוח מר בעניין ההרחבה הלקסיקלית ובייחוד בשאלה למי נתונות הרשות והאחריות ליצור מילים חדשות כדרך להחייאת העברית . את הביקורת החריפה נגד המחדשים , בן יהודה וחבריו בוועד הלשון ומחוצה לו שכונו " מרחיבים מחריבים " , השמיעו כמה מן הסופרים העברים החשובים ברוסיה , מקצתם מטעמים עקרוניים , מקצתם מתוך רתיעה והסתייגות מבולמוס החידושים ואופיים " המשונה " ואחרים מתוך "שלא יכלו להשלים עם הרעיון כי יושבים בירושלים חמישה אנשים ועוסקים בחרושת מלים " . כבר בשנת תרנ " ג הציג אחד העם ( 1927 - 1856 ) במאמרו "הלשון וספרותה " את השאלה אם יש מקום להרחבה יזומה של הלשון בידי " מרחיבים " מיוחדים או חוקרי לשון . על השאלה הזאת השיב אחד העם עצמו בשלילה נחרצת , שכן הרחבת הלשון במילים תבוא רק על ידי יוצרים אמנים : כל הלשונות נולדו עניות והלכו ונתרחבו אחרי כן ביחד עם התרחבות המחשבה בקרב העם . אבל בשום אחת מהן לא נעשתה הרחבה על ידי אומנים מיוחדים לכך ואף לא על ידי מדקדקים וחוקרי הלשון בכלל , כי . 51 הרמתי , שם , עמי . 130 - 129 לדעת הרמתי ( שם , עמי , ( 199 - 19...
אל הספר