בשלהי המאה השנייה לספירה ( או בראשית המאה השלישית ) פסקה העברית מלשמש לשון דיבור ום יומי י 14 ומלהיות לשונה של חברת דוברים ילידיים . ( תכנון לשון , עמי , ( 226 - 225 , 221 הייתה התנגדות יסודית מצד מורים ומצד הציבור הציוני בכללותו לתכנון לשון אקדמי . היא נבעה מן האופי המודרניסטי במהותו של התנועה הציונית המהפכנית וייצגה טיפוס פרדוקסלי של נסיבות תכנון הלשון : כלומר , הסינדרום של " חזרה לעתיד " המצוי במידה פחותה או מרובה יותר בחברות אחרות ( ובהן טורקיה ונורווגיה ) , שחלה בהן מודרניזציה אך הן שבות וחוזרות אל המסורת הגדולה . . 14 רבין , הלשון כראי , עמי ; 14 מורג , העברית החדשה , עמי ; 73 , 70 הני ' ל , העברית בתולדות העם , עמי ; 368 בר אשר , לשון חכמים , עמי ; 658 הרמתי , עברית , עמי . 90 - 89 פסיקתה של העברית בדיבור ודחייתה מפני הארמית היו נעוצות במידה מרובה בעובדה " שהאוכלוסיה הדוברת עברית , אוכלוסיית ארץ יהודה , הושמדה במרד בר כוסבה ולאחריו " . בקיומה החי והטבעי הייתה אפוא העברית צמודה לעצמאותו המדינית של העם . בהיות העברית לשון חיה המדוברת בפי המוני עם והמשמשת לשון כתיבה נחלקו תולדותיה ...
אל הספר