ב " לשוננו לעם " רשמו א " מ הברמן וש ' אשכנזי כמה מובאות של הביטויים הללו מן הספרות הרבנית : מדברי רבנו תם ( מאה י " ב , דעת הכרס ) , מהרי " ל ( מאה י " ד - ט " ו , סברות כרסיות ) ורמ " א ( מאה ט " ז , סברת הגיס , סברות כרסיות ) . מן הראוי להוסיף ארבע מובאות : - " מניין לנו לחלק , מדעת הכרס ? " - מרדכי בן הלל , מאה י " ג . - " מהר " י קארו [ ... ] עשה פשרות בענייני פסקי הלכות מדעתו מסברת הכרס " - מהרש " ל , מאה ט " ז . - " כל אלו הדברים סברות כרסיות " - יחזקאל לנדא , מאה י " ח . - והעיר לי שי אברמסון על שימוש קדום יותר מן המאה הי " ב בהשגות הראב "ד ( השלישי ) : " דעת כריסו היא זאת " . כל שמונה המובאות , מלבד קטע הגניזה , הרשום במילון בךיהודה ( כרך ה , עמי 2525 ) ובמאמר הברמן , הן מספרי האשכנזים > צרפתים < כלשון הכותרת למאמר הברמן על המובאות שלו . כלום הורתם ולידתם של ביטויים אלו בעדת האשכנזים ? את הקטע " שאלות עתיקות " , 12 דפים מגניזת קהיר , שבו הביטוי רעיון רוח ודעת הכרס , פרסם שלמה זלמן שכטר . הקטע הוא שיר התקפה של אחד ממבקרי המקרא הראשונים , מתלמידי תלמידיו של חיוי הבלכי , הפרסי (...
אל הספר