א ' אברונין מעיר ( לשוננו יז , עמ ' 46 ) על השימוש של הקליר בריבוי אותות במובן סימני האלפבית , ומוסיף ד _בן חיים ומביא צורה זו אצל בעל " דקדוקי הטעמים " : " ד' אותות נסוכים " . גם בציטטות שהבאתי במאמרי על הדומות יש " געיה בשני אותות ' / " שתי אותות בתיבה אחת צבותות " . אפשר שזהו שימוש של עברית ארץ ישראל , וכן נמצא במשנה כ " י קאופמן ( אולם במסכת ידים ג ה : " אותיות " ) וב " מתניתא דתלמודא דבני מערבא " , הוצאת ויליאם הנרי לו , כמה פעמים . ועיין אפשטיין , עמ ' , 1257 המביא נוסח זה גם ממשנת הירושלמי כ " י ליידן וכן נמצא בירושלמי ובפיוטי יניי ועוד . ומעניינים דבריו של ר " א בר ' עזריאל בעל " ערוגת הבושם " , המובאים אצל אפשטיין . ר " א תופס את הפייטן על שכתב בפיוטו " ידיד עליון , אהבה לפ ' עקב " , אותות במקום אותיות , " הפייט שעשה אותות במקום אותיות אין אני רואה דבריו . כי מה שאנו קורין לכל אות מכ " ב אותיות אות לא נמצא במקרא , אלא רבותינו קראוהו אות מעיניין האות הגדול הזה , כי כל אחד סימן לעצמו , וכדי לחלק ביניהם ובין האות הגדול קראו לאלה אותיות . ומעיניין האות הגדול הזה קראו אות ( י < ות ...
אל הספר