השם בררה , הנפוץ בתלמוד ובפוסקים , משמש לעיקרון וכלל הלכתי בשאלה , אם עניין המוטל בספק בשעת מעשה והוברר אח " כ , רואים אותו כאילו הוברר למפרע או לא . ושתי דעות בדבר במקרים מסוימים : אחת מחייבת ואומרת יש ברירה ( למפרע ) , ואחת שוללת ופוסקת אין ברירה ( למפרע ) או בארמית לית ברירה . לשם הפעולה הזה ברירה מובן פסיבי - התוצאה הסופית , ' מה שהוברר ' - כמו הפועל הוברר , שהוא מקור השם . ונמצא בלשון חכמים גם שם פעולה בלירה , הבא מבניין קל במובן ' בחירת מיני אוכל ' : אוכל מתוך אוכל , מתוך פסולת , או פסולת מתוך אוכל , למשל : " הותר מכלל ברירה ביום טוב - לא הותר מכלל בךירה בשבת " ( ירושלמי שבת ז , ב ); ובספרות מאוחרת : ברירת דברים , ברירת אנשים . הפועל ברר דחה בלשון חכמים את בחר המקראי . השם העברי ברירה אינו נמצא בלשון התנאים אלא בלשון האמוראים , במקומות מספר בירושלמי והרבה בבבלי : בירושלמי בהלכות שבת ויום טוב בעניין ברירת אוכלים ; ובעניין העיקרון ההלכתי יש ברירה / אין ברירה - בדבר שהיה מוטל בספק ונתברר לבסוף - הוא נמצא בהלכות שופר של קינין . בבבלי אנו מוצאים עיקרון הלכתי זה כשבעים וחמש פעמים . ספר...
אל הספר