הצירוף אומות העולם שכיח בלשון חכמים יותר מן " בריות " , ונמצא הוא באמרות למאות ולאלפים ובייחוד במאמרים על ישראל והעמים , ומה ישראל במובן בני ישראל משמש בספרות חז " ל לעולם בלשון רבים , כך אומות העולם מצטרף לו הפועל בלשון זכר לפי משמעותו : ' בני אומות העולם ' . שימוש זה מצוי כמעט בכל הספרות העתיקה : במדרשי ההלכה , בתוספתא , בשני התלמודים , במדרשי האגדה ואף במפרשים . במכילתא דרבי ישמעאל : " והיו אומות העולם אומרים להן לישראל , מה טיבן של שני ארונות הללו [ ... ] והיו אומרים להם אוה " ע " וכוי , 29 " כך הודיע הקב "ה חבתן של ישראל לאוה " ע , שהוא בעצמו הלך לפניהם , שיהיו נוהגין עמהם בכבוד , ולא דיין שאינן נוהגין עמהם בכבוד , אלא שממיתים אותם מיתות חמורות " ; '' והרי כל אוה " ע אומרים שבחו של מי שאמר והיה העולם " ; " שהרי אוה " ע שואלין את ישראל : מה דודך מדוד שככה השבעתנו , שכך אתם מתים עליו [ ... ] וישראל אומרים להם לאוה " ע : מכירין אתם אותו [ ... ] וכיון ששומעין אוה " ע [ ... ] אומרים להם לישראל : נלכה עמכם " ; 32 " שמעו עמים [ ... ] כיון ששמעו אוה " ע [ ... ] התחילו מתרגזין " . בספרי : ...
אל הספר