רוב מלות הקישור , המשמשות במקרא למשפט תנאי ניגודי וויתור בראש משפט טפל , שיש בו פעולה ממשית ( ריאלית , במובן ' אעפ " י ש ... ' : כי , אם , גם , אף כי , גם כי , על ) , רובן משמשות במקרא גם מלות קישור למשפט ניגודי וויתור לפעולה מדומה ( בלתי ריאלית , במובן ' אפילו אם ' ) של המשפט הטפל , בין אפשרית ובין בלתי אפשרית : "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר _את פי ה "' ( במדבר כב , יח <; " _אם אסק שמים שם אתה " ( תהלים קלט , ח ); " גם אלה תשכחנה [ = אפילו אם אלה תשכחנה , רש " י ] ואנכי לא אשכחך " ( ישעיה מט , טו <; " גם כי תרבו תפלה אינני שומע" ( ישעיה א , טו <; " גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי " ( תהלים כג , ד < . ונמצא במקרא במובן זה אף : " ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי " ( איוב יט , ד < . אבל בלשון חכמים מצאנו הבדל בין מלות הקישור למשפט תנאי ניגודי וויתור לפעולה ממשית לבין פעולה מדומה . בפעולה ממשית משתמשת היא בצירוף אף על טי ש ..., ואילו בפעולה מדומה יבוא בה אפילו . מתקופת הגאונים והמפרשים ואילך מוצאים אנו אפילו וגם אפילו אם , ושימוש זה של אפילו אם מתרבה והולך במאות...
אל הספר