ומציבו בכתבי הגאונים : " _עראבך לעראבא צריך " . ( ויש ברמב " ם ערנאין : "שנים שלוו בשטר אחד [ ... ] הרי הן ערבאין זה לזה " [ ערבאין בארמית ] . מקור הלכה זו בירושלמי : " אע " ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה " [ שבועות ה , א ] . ) ויש לנו עדויות עתיקות נוספות על קריאה זו ב ק מ צ י ן בפיוטי _יניי , שנתנקדו בניקוד בבלי _וארץ ישראלי בתקופת הגאונים : " הלוויהו ויחיה / ואיתן בשווה יהיה // נושא לו לא תהיה / ערב לו היה ; שבטי שלימים וכן רבים // בין עם כשפים ונשים מרבים // תמו מהם חללים רבים / כי הם זה לזה ע י רב ים " . כשאנו רואים , שהתימנים מטילים דגש חזק בשם זה , ושבניקוד הבבלי של פיוטי יניי מתוך הגניזה יש ריבוי _3 / ךבים בשני קמצים , רשאים אנו לקבוע , שהשם ערב אינו בקריאה הבבלית ממשקל דבר , חכם , אלא ממשקל t * r פרש , והקמץ הראשון שלפני הגרונית מתקיים בו . חרשי * . ועל זה מעיר בדודי בהערות עמי 123 לשיר שבעמי , 168 חלק ב מן הדיואן שלו : ' שד 'ל מוסיף לאמר , שהייתה העי ראויה לקמץ וכוי , וב ' עטרות לריבון ' השיגו _עיז ואמרו שהוא מבניין הקל ומשקלו כמשקל חכם - חכמים והדומים לו * . מ ' _ג סגל הע...
אל הספר