ג. תבל - תבלין, תבלין

בית שמאי אומרים : תבלין נדוכין במדוך של עץ [ ... ) ובית הלל אומרים : תבלין נדוכין כדרכן במדון של אבן ( ביצר , א , ז ) . השם תבלין משמש במשנה הנ " ל בלשון רבים בצירוף עם פועל , וכן הוא בגמרא שם : " כל התבלין _מפיגין טעמך ( ביצה יד , ע " א <; ועם תואר אנו מוצאים : " ביצה שנתבשלה בתבלין אסיריך ( תרומות י , יב ); ובפירוש הר " מ שם : " ענינו שיהיו אותם התבלין" וכוי ; " תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדירה , לא כאלו כדי לתבל , ולא באלו כדי לתבל " ( ערלה ב , טו < . ובמפרשים : " וכן תבלין של ערלה או של תרומה , שנתנם לתוך הקדירה " > ר " ש ערלה ב , ד <; " ואם היו התבלין , שמתבל בהן התבשיל" _> ר " מ שם <; " התבלין המנעימים את המאכל " ( רבנו גרשום [ מאור הגולה ] ערכין יג , ב ); " התבלין שנתבשלו עמו מרככין " > רש " י חולין קיב , ' an " אבל אם נתן התבלין בקדרה , ואח " כ עירה עליהן הרותחין " ( רבנו תם בספר הישר ); " דכין את התבלין כדרכן [ ... ] [ שלא ] יפוג טעמן " ( שלחן ערוך אורח חיים תקד , א <; " תבלין טמאין שתבלו קדרה טהורה " ( ברטנורא ערלה ב , ר ); " שיהיה התבשיל מתובל במיני תבלים טובים" ( ר...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית