א . התנועות עד שנת הר " _8 מן המוסכמות הוא אצל כל המטפלים בניקודים השונים - הארץ ישראלי , הטברני והבבלי - שלכל תנועה בעלת איכות מיוחדת ניתן סימן מיוחד בניקוד , ואין שני סימנים שונים מסמנים הגה אחד , וכמו כן אין סימן אחד לשני הגאים שונים . הקמץ הטברני שלנו הגייה אחת הייתה לו בכל המשקלים וצורות הלשון , _ומניחי הניקוד של טבריה שבסוף המאה השמינית לא הבדילו בין קמץ גדול ובין קמץ קטן שלנו . שתי תנועות שונות של תקופות קודמות נשתנו בהגייתן במשך הדורות ונעשו לקול אחד , וחכמי טבריה הגו את הקמץ כעין הגייתו בפי יהודי ליטא וגרמניה . גם השווא הנע הטברני לא היה בהגייתו , כנראה , מרחק רב בינו ובין הנח , אף על פי שאינו סוגר את ההברה הקודמת לו כשהוא בא בתוך המלה , והנהו חטוף להברה הבאה . האשכנזים הם ממשיכי המסורת של קריאת השווא הנע הטברני , אלא שהוא הלך וניטשטש בפיהם והגיע למצב של נחות גמורה בתוך המלה , בייחוד בלשון חכמים ואף בקריאת המקרא חוץ מבפי הקוראים בתורה והמדייקים בלשונם . בתחילת המאה העשירית נדחה הניקוד הבבלי מפני הטברני ונתפשט כמעט בכל המקומות , שבני ישראל נחיתים שם , ובמשך הזמן הכרח היה בדבר ,...
אל הספר