הבה נחזור אל התקופה שקדמה לרב סעדיה גאון , אל התקופה שבה עדיין לא היה בישראל דקדוק במובן הפשוט של המילה ואף לא הייתה בו מילונאות . אף על פי שרוב טיפוסי המילונים הערביים מצאו להם מקבילות במילונאות העברית , שנולדה , כמקובל , על ברכיהם , בכל זאת יש בצמיחתה , וביותר בראשית צמיחתה , ייחוד ומקוריות שלא ממקור זר נבעו . ואנו מתכוונים בזאת לא רק לרב סעדיה , אלא למה שהתחולל עוד הרבה לפניו . כדי לתהות על כך יש להקיש עליה , על המילונאות העברית , ממה שנעשה באותו הזמן בקירוב בדקדוק העברי של ימי הביניים . הרי ידוע ומפורסם שהעיסוק השיטתי בדקדוק העברי אף הוא בבואת העיסוק של הערבים בלשונם . אלא ששם הסייג מקובל הוא : לעיסוק השיטתי בדקדוק העברי קדמה המסורה , שאף היא עיסוק בלשון היא , אמנם לא דרך שיטה ולא בביקוש הכלל המשותף בלשון . המסורה , בהיותה רושמת פרטים , מצביעה על חריגים ומפנה את תשומת הלב אל מה שהוא מיעוט ואינו על דרך הכלל , פילסה בכך הלכה . 39 לסקירת הנושא ראה , למשל , דותן , שבעים , עמ ' . 3 - 1 . 40 יש להדגיש זאת , שכן מצאנו למונח " דקדוק " משמש בימי קדם במשמעויות אחרות , כגון " אנשי דקדוק " במו...
אל הספר