נחזור נא אל ראשית המילונאות הערבית בסוף המאה השמינית . כאן עומדים שני חכמי לשון בני אותו הזמן בקירוב המחברים אוספי מילים כל אחד בדרכו . מצד אחד אלכליל , שעם כל הזרות שבאופן סידור מילונו אין לכחד שהיה מלומד בעל מחשבה שיטתית ומקורית ובעל עקרונות שיש להם הצדקה מדעית : שורשיו ערוכים על פי עיקרון פונטי נוקשה ומדויק , ובתוך כל פרק מפרקי האותיות הסידור בשיטת התמורות הוא ערובה שלא יימלט מעיניו , מעיני המחבר ומעיני הקורא , אף לא שורש אחד משורשי הלשון . המטרה הייתה להקיף את כל אוצרות הלשון ולערוך אותם בשיטה פונטית מובנת . אלשיבאני לעומתו נוקט סדר אלף בית רגיל , שאף שהוא נתון ונמסר מדור לדור , אין לו כשהוא לעצמו הצדקה בלשנית כלשהי , אך הוא נוח למעיין בהיותו . 26 יש עניין בהבאת דברי אבן ךךיד ב " כתאב אלגמהרה " שלו המעיד שערך את מילונו _^ iJb Jx . L _ 3 j >_ _aJI ווי l <« gL >_ < uL > JI - l < _~ _( jlSj JAJ / c _- l " ??? Ml _! _jj j _" - l i >_ laJLj > ISOJ jl 3 » ~ י = ) i _^ UJI על פי אותיות האלף בית הרגיל , כי הן דבקות יותר בלבבות וחודרות ביתר קלות אל תוך האוזניים , והעם הפשוט והמשכילים יודעים...
אל הספר