WDSQ היה יכול להימשך לנצח , אילולא מגבלות כוח העמידה של הרקדנים ושל הקהל , והמוסכמות שהמופע מציית אליהן . כפי שדלז היה אומר , הבעיה " ממשיכה להתקיים באופן אובייקטיבי בפתרונות שהיא מעלה ושמהם היא נבדלת בסוג " ( . ( 280 : DR הרקדנים אינם חותרים לצורה אולטימטיבית כלשהי שאמורה להקביל בין תנועה ובין צורה של הצבת שאלות . כדי להמשיך לנוע באמצע , לא מאין ולא לעבר , עליהם להעמיד בסימן שאלה כל מבע ולמנוע ממנו להפוך למטרה . זה הופך את הריקוד החלש לפתוח , למסוגל לחדש את עצמו עד אינסוף . כדי להציג אותו בפני קהל , בארוז וריטסמה תוחמים את משכו . בתחילתו המופע בארוז פונה לקהל במילים הבאות : " ערב טוב , שם המופע הוא WDSQ ואורכו חמישים דקות . " המסגרת מוצבת מראש , האורך השרירותי נקבע מראש , ואחרי חמישים דקות שני הרקדנים יורדים מהבמה וקוטעים את המופע בפתאומיות שבה החל . במובן הזה היעד הארעי הוא ספירה לאחור של הזמן , ולו למען הקהל בלבד . מלבד ההכרזה מראש על אורך המופע , בתחילתו מודיע בארוז על העובדה שהדלת ( או באולמות אחרים החלון ) תישאר פתוחה לכל אורך המופע , דבר אשר עשוי להשפיע על הטמפרטורה בחלל . הערתו...
אל הספר