נפתח בבעיה שקסבייה לה רואה מציב בראשית יצירתו , שהזכרנו בקצרה בפרק " ) 1 בעיות ואידאות " ) : איך יוכל לא להחליט מה רואים ? השאלה הזו מעלה רעיון שהאובייקט שלו הוא בעיית הטענה לאי – זהות , לריבוי שמעבר לדיכוטומיה של ה – אחד ו – הרבים , אבל גם מחוץ למובן הטרנסצנדנטלי של פתיחות שרירותית לפרשנות . ב - SU לה רואה נחוש לא להבנות לא גוף וגם לא תנועה של " גוף סכיזופרני " , אלא מופע העוסק באופני התפיסה עצמם . לפיכך המחשבה שהעבודה תצמח ממנה היא אידאה במובן הדלזיאני שהגדרנו בפרק : 1 האידאה שהאובייקט שלה איננו מבע אפשרי ידוע של הגוף בתנועה , אלא בעיה שתייצר קומפוזיציה חדשה . רעיון האי – זהות כופה סדרה של סטיות מהנקודות ההרגליות של זיהוי הגוף הנע במופע , שהניתוח שלהלן יחשוף . העבודה מתחילה בפירוק של " ההתחלה " כבמה ריקה שתנועת הגוף תופיע עליה יש מאין . כל מה שנראה ממשי בינתיים – חלל לבן , גבר שיושב על כיסא לפני שולחן מרובע סתמי , רדיו – טייפ – חשוף לעיני הקהל הנכנס לאולם . לה רואה מביט בצופים בתשומת לב , ותובע מהם להשיב מבט ולזהות גבר לבוש בבגדים יומיומיים שיושב בנונשלנטיות – דימוי של רגילות . ההתחל...
אל הספר