המושגים האקספרסיביים כאן , כתוצריה של הכוריאוגרפיה , קשורים לרעיונות כוריאוגרפיים . אלה אינם רעיונות באופן כללי ; בהתאם להצעתו של דלז ביחס לקולנוע ( , ( HIC יש לראותם כיחסים דיפרנציאליים בין המחול לטכניקה שלו , כאשר המחול הוא תחום שיש לבחון בקונסטיטוציה ההיסטורית שלו . רעיונות כוריאוגרפיה הם המצאות של גוף ו / או תנועה במופע , כמו גם של הזמן החופף ( coextensive ) לגוף ולתנועה במופע . הרעיון שכונן את המחול המודרני בעשורים הראשונים של המאה העשרים הוא הסינתזה בין גוף לתנועה בשתי אופרציות : סובייקטיפיקציה של הרקדן דרך ביטוי אישי ( אמוטיבי ) , ואובייקטיפיקציה של התנועה דרך הביטוי הגופני של הגוף הרוקד . שבע העבודות שאנתח כאן מנתקות את הכוריאוגרפיה מהמחול המודרני כשהן משבשות את הקשר היסודי האונטו–היסטורי בין הגוף לתנועה , ומתארות אותו באמצעות ארגונים ( arrangements ) אחרים בין הגוף לתנועה . הטענה דורשת מאיתנו לבחון בקצרה את מהותה של הסינתזה בין גוף לתנועה במחול המודרני . רעיון הניידות ( mobility ) שאמנות המחול התפתחה עמו במשך שלוש מאות שנה במערב אירופה לפני המחול המודרני , לא היה כרוך בהכרח בג...
אל הספר