על הפילוסופיה של ההיסטוריה היהודית

משכילים רבים המירו את דתם , וכאשר שלטה הנצרות רבים התנצרו . היהודים החזקים ביותר , המוכנים לתת עליה את נפשם , היו אלה שעמדו בשתי רגליהם על קרקע היהדות המסורתית , שלא נגעו בפילוסופיה ולא נפגעו על ידה . בסופו של דבר גם הפילוסופיה של הדת הייתה תוצאה של מאבק ההישרדות היהודי . במגע עם הפילוסופיה הערבית צצו מאליהם ספקות ביהדות המסורתית . כדי שהספקות האלה לא יכרסמו ביהדות היה צורך לקבוע את היחס הראוי בינה ובין הפילוסופיה . בצדק כינה הרמב״ם את יצירתו הפילוסופית הגדולה ״מורה הנבוכים״ . אנשים בעלי השכלה בפילוסופיה חשבו שהנחות דתיות מסוימות , ובעיקר כאלה שמקורן באגדה , תמימות וילדותיות מדי , וביקשו לטפל בהן בדרך כלשהי . באיזונים ובהתחשבנויות טיפלה הפילוסופיה של הדת , אך התברר שזהו מכשיר מסוכן , כי הוא מביא לערעור על עמדות יסוד ביהדות ועל חוקי הפולחן . בתהליך הפירוש הפילוסופי החופשי התבונה הייתה זו שקבעה מהי התגלות ומהי יהדות , ומאחר שהפילוסופיה מאפשרת מגוון של עמדות , העיסוק בה גרם בהכרח להתפוררות ולהתפצלות פנימית ביהדות הנאבקת על קיומה . מעניין לראות כיצד ידעה היהדות למצוא תרופה למבוכה . בשעת הס...  אל הספר