כחודש לאחר עדותו בפני הוועדה המשיך איינשטיין לפעול ברוח השקפותיו ובאופן עצמאי לחלוטין : הוא הביע תמיכה בתכנית פשרה תאורטית , ולפיה , הצד הערבי יאפשר את העלאתם ארצה של לכל היותר 200 , 000 פליטים יהודים מאירופה , בתמורה לוויתורן של כלל הקבוצות הציוניות על הדרישה למדינה יהודית . כמעט למותר לציין שהתכנית לא זכתה לתמיכה בקרב התנועה הציונית . בד בבד הבטיח איינשטיין לסייע כמיטב יכולתו להקמת אוניברסיטה יהודית מחוץ לפלשתינה – לימים , אוניברסיטת ברנדייס ובלבד שיובטח לו שהנהלתה תיוותר תמיד בידיים יהודיות . גם בכך ניתן לראות את אכזבתו מן המתרחש בפלשתינה ואת רצונו להקל על מצב הפליטים היהודים באירופה , גם במחיר קליטתם מחוץ לה . במכתבו לחברו ואיש סודו , האנס מזאם , הבהיר איינשטיין את החסרונות הכרוכים בהקמת מדינה יהודית או אף בחלוקת פלשתינה בין שני העמים השוכנים בה : ישנה גם אפשרות לקיום נפרד ומיוחד במידה מסוימת , קיום שלא כרוך בעוינות גדולה מאוד . אני שומע זאת גם מיהודים בפלשתינה , שחיים באזורים חקלאיים . בשאלת פלשתינה אני סבור שאין זה אפשרי שהשליטה בכל הארץ תימסר לשליש האוכלוסייה היהודי שחי שם , שכן...
אל הספר