במוקד משנתו הפוליטית של אלברט איינשטיין עמדו הערכתו לפרט היוצר ודאגתו לחירותו ולזכויותיו השונות . ואכן , הוא קבע פעמים רבות בהתבטאויותיו , כי היחיד בעל הכישרון הוא שבורא את הדברים הנשגבים ביותר בעולמנו . לעומת זאת , כלפי ההמונים לא היה יחסו של איינשטיין חיובי במיוחד , לשון המעטה . סבור היה , כי " העדר " , כלשונו , " נותר אטום במחשבה ואטום ברגש " . בתקופות שונות בחייו כתב איינשטיין דברים ברוח זו , למשל : " האינטליגנציה והאופי של ההמונים נמוכים בהרבה מאלו של המעטים , היוצרים דברי ערך בשביל הכלל " , וכן " מעטים יש בכוחם לבטא דעה החורגת מהדעות הקדומות של הסביבה ; רוב האנשים אינם מסוגלים אפילו להגיע לכלל דעה כזו " . ניכר כי באישיותם היוצרת והמקורית של יחידי הסגולה ראה איינשטיין את היקר שבאנושות . ברם היחיד אינו ישות נבדלת , אלא חלק בלתי נפרד מן הציבור . קיים קשר בל ינותק בין הפרט כיצור חברתי ובין החברה האנושית בהווה , בעבר ובעתיד . חיי אדם הם מקטע אחד מני רבים בשרשרת הדורות שהתקיימו מכוח תרומותיהם של בני מינו : מזווית הראיה של הפרט , פירוש המילה המופשטת ' חברה ' , הוא מכלול יחסיו הישירים וה...
אל הספר