שלי שנהב קלר בשלהי שנות החמישים , על רקע כינונה ועצמאותה של מדינת ישראל וקיומה של תפוצה רחבת היקף , נולד בחוץ לארץ הרעיון להקים במדינת ישראל את בית התפוצות . הרעיון צמח בקרב תומכים ומקורבים של ד " ר נחום גולדמן והגיע לידי הכרזה וחתימה בקונגרס היהודי העולמי ב , 1959 במסמך יסוד רשמי ; זה היה לציון דרך . מטרתו היתה לכונן ' זיכרון חי לפזורה היהודית ולשמש כגשר בין ישראל לבין הגולה היהודית החיה ' . הקמתו של בית תפוצות ופתיחתו בסוף שנות השבעים בלב המטרופולין הישראלית היו בלי ספק מיזם היסטוריוגרפי מוזאלי חדשני ואף חתרני לימים ההם , מיזם שהוא ביטוי נאמן למונחים ' גולה ' ו ' תפוצה ' , המעוגנים בשיח המרכזי בנושא יחסי ישראל והתפוצות . היזמה והרעיון להקים את בית התפוצות ידעו תמורות וגלגולים ; ואלה העתיקו את מרכז הכובד מהתפוצה לזירה הישראלית בתחילת שנות השבעים . בתהליך זה הידלדלה מאוד השפעת אנשי התפוצות אשר לקביעת היחס ההולם והראוי לתפוצה בת זמננו ולהצגתה בתצוגת הקבע , הקנונית , בבית התפוצות . בית התפוצות לא היה לעוד מוזאון של תקופת השואה , לא למוזאון ליודאיקה כמוזאונים יהודיים באירופה ובארצות הברי...
אל הספר