הקרבת קרבנות וכינון הסנהדרין

מראש את הנתינים אשר סמכותה חלה עליהם , ואילו הקרבת הקרבן הממשי מייצגת את ההיבט החברתי הפרימיטיבי ומבקשת לבטא את התפיסה האקזיסטנציאלית של פעילי המקדש . עניין מהותי נוסף הקושר בין שני מוסדות אלה , הסנהדרין ופולחן הקרבנות , הוא ההתייחסות לתפיסת הזמן , לאופני קביעתו ולאופיו : שניהם נקשרים אל הלוח הירחי : הקרבן , כמו שראינו בראשית פרק זה , בהבנייתו את הזמן כראשית החוזרת על עצמה , והרשות השופטת , הסנהדרין , בהכריזה על ראש חודש , ומתוקף זאת כאחראית לקביעת המועדים . ראוי לציין כי שתי מערכות אלה , הפולחן והחוק , מציבות שתי קבוצות עילית מתחרות : הכהנים , המופקדים על קיום הפולחן , שמעלתם עוברת בירושה , ומולם - חברי הסנהדרין , שתוארם ומעמדם נרכשים בכוח כישוריהם ( במקרה הרצוי ) . היריבות הצפויה בין הכהונה לרבנות נדונה בעקיפין בוועידת המקדש השנייה , שבה הוכרז על ' הקמת גוף אשר ייקרא שבט מטה לוי ' ( שבו עסקו בעיקר במעמד הכהונה ) . רוב הדוברים והפועלים בנושא לא היו כהנים , ואף הכהנים העוסקים בענייני המקדש עושים זאת תחת אצטלת מעמדם הרבני . מודעים למתח המובנה בין שתי אליטות עתידיות אלה , ואולי אף מתוך ת...  אל הספר