הטקסים

בטקסי ברכת החודש וההכנה לזבח פסח שבהם נדון מהווה ' ההתנגדות ' את הביטוי המרכזי והנראה ביותר לעין . הטקסים יוצאים נגד המציאות הקיימת על ביטוייה הפוליטיים וההלכתיים , ומתריסים נגד הממסד באשר הוא . שוחרי המקדש עיצבו אותם כאירועים סמליים יותר מאשר אינסטרומנטליים , וקיימו אותם בעתות מעבר : טקס ראש חודש מתקיים בסופו של חודש וראשיתו של חודש חדש . טקס ההכנה לקרבן הפסח התקיים בערבו של חג המסמן מעבר היסטורי משעבוד לגאולה וכן עונת מעבר חקלאית . שני הטקסים פונים ומפנים את המשתתפים להר הבית , המזוהה כאזור מעבר בין השמימי לארצי . יעד עריכת הטקסים הוא שחזור וכינון מחדש של הטקס כמעשה הקושר את מרחב הזמן למרחב המקום – צומת המבטא בעיניהם את מהות הקדושה . לכאורה אפשר היה לומר כי קיומם של שני הטקסים יוצר בקרב משתתפיהם רגש אחאות ( Communitas ) המאופיין בהרגשת סולידריות , אחדות וכוח . אולם צפייה באירועים העלתה כי רגשות אלה עולים בעיקר בשל ההתנגדות העזה לממסד המדיני ולממסד הדתי , אשר טקסים אלה נתנו לה במה : עיקרה של התנגדות זאת קיבל ביטוי בטקס ההכנה לזבח הפסח , שכן קיים איסור חמור על הקרבת קרבנות מחוץ להר הבי...  אל הספר