היילי רוזנבלום הקדמה כמטפלת באמנות שעובדת במערכת החינוך מאז , 1998 מצאתי כי מקומו של הרגש בחינוך הוא עניין שנוי במחלוקת המשקף שני קטבים . הקוטב האחד , שאנשי הוראה מייצגים , מתמקד בקוגניציה ; ואילו הקוטב השני , שמטפלים בהבעה ויצירה מייצגים , מתבסס על רגשות . טיפול בהבעה וביצירה היה בשנות התשעים מקצוע חדש בנוף החינוכי , שאפשר למערכת החינוך ליישם את חוק החינוך המיוחד ( 1998 ) ולשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות . כניסת הטיפול בהבעה וביצירה למערכת החינוך הייתה מאתגרת . האתגר היה טמון בפער שבין התפיסות שהיו נהוגות באותה עת , שהתבססו על תפיסות חינוכיות מסורתיות , רפואיות וחברתיות , ובין תפיסה חדשה ורדיקלית שהתמקדה בהשפעה של המורה על הלמידה ( . ( Mittler , 2000 האסכולה הרדיקלית , שנולדה בעקבות האכזבה מהגישות הקודמות , צידדה במתן מענה ישיר למורה כדי לסייע לו לעמוד באתגר של שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות . אסכולה זו הביאה תפיסה שונה , שראתה את המורה במוקד הצלחת הלמידה , אבל עדיין לא התגבשה לכדי המשגה ולכדי היבטים מעשיים כמו כתיבת תכניות לימודים . הטיפול בהבעה ויצירה היה כלי...
אל הספר